"חגיגות מפוקפקות וגם מעט אופטימיות"

בחודש שעבר "חגגנו" בישראל את "יום השכר השווה" –ולא, זה לא היום שבו ארגונים משלמים לגברים ונשים את אותו השכר. בדיוק ההפך! זה היום שבו גברים סיימו להרוויח את מה שייקח לנשים להרוויח עד סוף השנה.

בכל שנה ובכל מדינה משתנה התאריך בהתאם לנתונים באותה מדינה – בישראל של 2022 ,"חגגנו" ב-18.9 את היום המפוקפק הזה, ובמילים פשוטות זה אומר שגבר ממוצע בישראל יכול להפסיק לעבוד לגמרי החל מתאריך זה ועד סוף השנה, כמעט 4 חודשים של נופש חופש, ועדיין המשכורת השנתית שלו תהיה זהה לאישה ממוצעת שעובדת במשך 12 חודשים מלאים!

זה באמת נשמע לא הגיוני, בשוק של היום, עם כל הקידמה והטכנולוגיה בכל כך הרבה מישורים אחרים, יש לנו עדיין כברת דרך משמעותית לעבור עוד..

אבל יש מקום לאופטימיות, בכל זאת: (ולנשים מביננו - גזרו ושמרו :)

למה אופטימיות?

1. כי זה תלוי רק בנו.

2. כי הדבר העיקרי שצריך לקרות הוא שנדבר! שלא נחשוש, שנעמוד על שלנו. שנאמן את עצמנו להכיר בזה שהיכולות שלנו באות לידי ביטוי גם בהצלחה הפיזית, וכן -שכר- הוא גם אחד הביטויים להצלחה. הרי אם לא נדרוש לא נקבל! לאמן את עצמנו לא להתפשר – גם אם העבודה נוחה, גם אם היא מעניינת, גם אם את אמא! עדיין השכר צריך להיות שווה. הנטל הוא רק עלינו- זו האחריות שלנו לשנות את המצב.

3. כי חלק ניכר מהגברים בימינו כבר שם, מכירים בפוטנציאל, בחוזקות של נשים ובזה שצוות איכותי חייב גם צלע נשית, הם מבינים את השוויון שצריך להתקיים, גם מחוץ לעבודה , ואולי חלקנו יודעות לדרוש אותו בבית, אבל בארגון אנחנו עדיין לא ממש שם.

במקרה קיבלתי את אחת ההוכחות שחלק מהגברים כבר שם, גם החודש.

באמצע אחת הפגישות שעשיתי, קרה דבר מעניין, הסיבה שהוא מעניין הוא בעיקר כי ראיתי בזה משהו חריג עד כדי כך, שהרגשתי צורך לכתוב עליו – ועוד פוסט אופטימי!

יושבת אנוכי בפגישה בתל אביב עם הבעלים, המנכ"ל, ומנהל אזור של ארגון מוכר שמעסיק כ- 750 עובדים. שלושתם גברים בגילאי 30-45 , הצלע הנשית היחידה בחדר חוץ ממני היא מנהלת משאבי אנוש של הארגון. באמצע הדיון, המנכ"ל מקבל טלפון, עונה ואומר תמשיכו בלעדי אני כבר חוזר.. אחרי 20 דקות הוא חוזר עם ילד בן 4 על ידיו, מסתבר שהתקשרו מהגן שהקטן לא הרגיש טוב. באופן טבעי לחלוטין המשכנו בישיבה כשהמתוק בינתיים נרדם על הידיים של אביו המנכ"ל. לקראת הצהריים הבעלים מקבל טלפון, יוצא החוצה, וחוזר עם ילדה בכתה ד' שסיימה ביה"ס והגיעה ישר למשרד של אבא להעביר את הזמן, אחרי שהוא סידר לה עמדה, ווידא שהיא מרוצה, חזר לישיבה. בעוד אנחנו ממשיכים לדון בדרכים לשיפור מחוברות עובדים בארגון, הילדה מציצה פנימה, ראיתי שממש רוצה להיות עם הגדולים, סימנתי לה להיכנס ,והיא �