top of page
חיפוש
  • ורד סולן

"חגיגות מפוקפקות וגם מעט אופטימיות"

בחודש שעבר "חגגנו" בישראל את "יום השכר השווה" –ולא, זה לא היום שבו ארגונים משלמים לגברים ונשים את אותו השכר. בדיוק ההפך! זה היום שבו גברים סיימו להרוויח את מה שייקח לנשים להרוויח עד סוף השנה.

בכל שנה ובכל מדינה משתנה התאריך בהתאם לנתונים באותה מדינה – בישראל של 2022 ,"חגגנו" ב-18.9 את היום המפוקפק הזה, ובמילים פשוטות זה אומר שגבר ממוצע בישראל יכול להפסיק לעבוד לגמרי החל מתאריך זה ועד סוף השנה, כמעט 4 חודשים של נופש חופש, ועדיין המשכורת השנתית שלו תהיה זהה לאישה ממוצעת שעובדת במשך 12 חודשים מלאים!

זה באמת נשמע לא הגיוני, בשוק של היום, עם כל הקידמה והטכנולוגיה בכל כך הרבה מישורים אחרים, יש לנו עדיין כברת דרך משמעותית לעבור עוד..


אבל יש מקום לאופטימיות, בכל זאת: (ולנשים מביננו - גזרו ושמרו :)


למה אופטימיות?

1. כי זה תלוי רק בנו.


2. כי הדבר העיקרי שצריך לקרות הוא שנדבר! שלא נחשוש, שנעמוד על שלנו. שנאמן את עצמנו להכיר בזה שהיכולות שלנו באות לידי ביטוי גם בהצלחה הפיזית, וכן -שכר- הוא גם אחד הביטויים להצלחה. הרי אם לא נדרוש לא נקבל! לאמן את עצמנו לא להתפשר – גם אם העבודה נוחה, גם אם היא מעניינת, גם אם את אמא! עדיין השכר צריך להיות שווה. הנטל הוא רק עלינו- זו האחריות שלנו לשנות את המצב.


3. כי חלק ניכר מהגברים בימינו כבר שם, מכירים בפוטנציאל, בחוזקות של נשים ובזה שצוות איכותי חייב גם צלע נשית, הם מבינים את השוויון שצריך להתקיים, גם מחוץ לעבודה , ואולי חלקנו יודעות לדרוש אותו בבית, אבל בארגון אנחנו עדיין לא ממש שם.

במקרה קיבלתי את אחת ההוכחות שחלק מהגברים כבר שם, גם החודש.

באמצע אחת הפגישות שעשיתי, קרה דבר מעניין, הסיבה שהוא מעניין הוא בעיקר כי ראיתי בזה משהו חריג עד כדי כך, שהרגשתי צורך לכתוב עליו – ועוד פוסט אופטימי!

יושבת אנוכי בפגישה בתל אביב עם הבעלים, המנכ"ל, ומנהל אזור של ארגון מוכר שמעסיק כ- 750 עובדים. שלושתם גברים בגילאי 30-45 , הצלע הנשית היחידה בחדר חוץ ממני היא מנהלת משאבי אנוש של הארגון. באמצע הדיון, המנכ"ל מקבל טלפון, עונה ואומר תמשיכו בלעדי אני כבר חוזר.. אחרי 20 דקות הוא חוזר עם ילד בן 4 על ידיו, מסתבר שהתקשרו מהגן שהקטן לא הרגיש טוב. באופן טבעי לחלוטין המשכנו בישיבה כשהמתוק בינתיים נרדם על הידיים של אביו המנכ"ל. לקראת הצהריים הבעלים מקבל טלפון, יוצא החוצה, וחוזר עם ילדה בכתה ד' שסיימה ביה"ס והגיעה ישר למשרד של אבא להעביר את הזמן, אחרי שהוא סידר לה עמדה, ווידא שהיא מרוצה, חזר לישיבה. בעוד אנחנו ממשיכים לדון בדרכים לשיפור מחוברות עובדים בארגון, הילדה מציצה פנימה, ראיתי שממש רוצה להיות עם הגדולים, סימנתי לה להיכנס ,והיא פשוט השתתפה אקטיבית בפגישה ואפילו היה לה רעיון שאני בטוחה שהדור הצעיר של העובדים בארגון לא יאמין שזה בא מאיתנו.

כשחזרתי הביתה נזכרתי בסיטואציה וזה הכה בי, כמה זה לא בסדר שאני מתעכבת על זה, על הדבר הכל-כך טבעי הזה - שגם גברים מצליחים, בכירים ועסוקים עד מאד, גם הם- שותפים מלאים בגידול הילדים, כמה זה היה טבעי להם שהם באים למשרד כשצריך, ולא שמעתי ברקע שום דיבור על האמא, האבות היו פשוט האופציה הראשונה.

יש כאן למעשה, שני דברים נפלאים: המעורבות הטוטלית של שני הצדדים, גם אם זה על חשבון משהו אחר, (פעם עבודה ופעם חיים אישיים) וחוסר ההפרדה בין העבודה לבית.

בעידן של היום, המונח Work life balance כבר הרבה פחות רלוונטי. העבודה היא חלק מהחיים בכל שעה, אנחנו לוקחים אותה בטלפון לאן שנלך, ועם הטכנולוגיה של היום אי אפשר להתחמק. גם אם אני לא נוכחת פיזית, בנפשי אני תמיד שם.

ומהצד השני- גם כשהבית משתלט לנו על העבודה זה טבעי ובסדר גמור, הארגון צריך להכיר את המשפחות שלנו ולדעת להיות גמיש כשילד חולה, בחופש או סתם מתחשק לו לבלות יום בעבודה עם אבא.

הרי קיבלנו את כל זה כעבדנו מהבית בסגרים והילדים נכנסו לנו לזום, הגמישות היא שם המשחק לגמרי, אם נגרום לכל שכיר ושכירה להרגיש עצמאיים וכמנהלי עסק קטן בתחום אחריותם על כל המשתמש מכך, לא רק שהם ירוויחו משמעותית מהאוטונומיה, תחושת המשמעות והסיפוק , הארגון ירוויח פי כמה וכמה.


הסיפור הזה הוא לא הדוגמא היחידה שיש לי מהשנה האחרונה, בסטארט-אפ אחר שאני עובדת איתו, המנכ"ל הגדיר יעד גיוס ברור- העדפה לנשים בתפקידים טכנולוגיים. בארגון נוסף גייסנו לתפקידי ניהול בלונדון ובאסיה – רק נשים.

ולא – זה לא בגלל שהן מבקשות פחות כסף. זה כי ההנהלה (אגב, הגברית ברובה) מכירה ביתרונות המשמעותיים של הנשים בתפקידי ניהול ובכלל.

אז האופטימיות נובעת בעיקר מההכרה המשמעותית של גברים לנושא, אפילו הדחיפה שלהם לנשים להתברג למעלה, בתפקידים טכנולוגים, וגם המעבר הטבעי לשותפות מלאה בטיפול בילדים.

אבל זה לא מספיק.

עדיין בחדרי חדרים אנו צריכות להסתכל בלבן של העיניים של הצד השני, לא להשפיל מבט ולדרוש!!

זה דורש אימון, ואפילו נשים בתפקידים בכירים, לא בהכרח יודעות איך לעשות את זה.

"תחשבי שאת שחקנית בהבימה"- זה אחד הטיפים שיעצתי למנהלת בכירה, וותיקה ומוערכת במשרד עורכי דין, שרק רצתה להגדיל את חבילת התגמולים שלה, אבל הגיעה לייעוץ בעיקר עם חבילת תירוצים (המנכ"ל בן אדם סופר קשה, לא נעים לי, המנהלת היא חברה שלי, איך אדרוש כ"כ הרבה שהם יודעים שאני לא כזו ומעולם לא דרשתי, ועוד ועוד)


אז איך עושים את זה?

1.קודם כל חקר שוק- לשאול, לברר, לבדוק, להבין מה הטווח ,מה מקבלים המקבילים לך בתפקיד בחברה/בארגונים דומים. להתחיל להבין לעומק מה השווי שוק שלנו (שמשתנה כל הזמן כיום).

2.לשבת ולהכין את הקרקע – ממש לכתוב רשימת תועלות וערך מוסף שלנו בארגון, וחשוב לזכור- הערך שלנו אינו נגזרת של שעות העבודה שלנו!! אנחנו יכולות להיות אפקטיביות גם במשרת אם, או כשאנחנו יוצאות לטפל בילד חולה.

אל תזכרו ברגע האחרון, רק לפני שיחת שכר, אני תמיד ממליצה לתחזק בשוטף תיקיית Me file – לתעד את כל האימיילים עם התשבחות, מכתבי תודה מלקוחות/קולגות, הישגים שלנו וכו' - קוראים לזה מיתוג עצמי (ולא- זה לא נקרא להשוויץ)

3.להתאמן- לפני הפגישה חשוב להתאמן על האסרטיביות ודרכי העברת מסרים שלנו (לפעמים זה עוזר ממש להתעצבן בייננו לבין עצמנו על זה שכבר היינו צריכות להרוויח הרבה יותר והפסדנו כי לא דרשנו כמו שצריך)

להתעצבן גם עליהם, כן, על אלו שידעו שהמקבילים שלנו מרוויחים יותר, על זה שהיה נוח להם שלא דיברנו.

אגב, הם לא באמת אשמים, כי דרכו של עולם היא למקסם ריווחי ארגון , אנחנו אשמות שלא דרשנו ! שהתביישנו! שהעדפנו לחכות שיעלו לנו שכר לבד! שהעדפנו רק להתאמץ בעבודה ולתת את כל כולנו מבלי לבקש תמורה כי זה החלק היותר קל בשבילנו, בקיצור שבחרנו לא להתמודד.


4.לבקש!! לפי כל המחקרים נשים פחות יוזמות שיחות על השכר וזו אחת הסיבות שאנחנו מרוויחות פחות ומנציחות את המצב האבסורדי הזה.


5.ודבר אחרון- להרים לאחרות!! לדאוג לאחרות, לשאול מתי פעם אחרונה שביקשת תוספת שכר, להזכיר אחת לשנייה את כל המעלות שלנו והחוזקות בעבודה שאולי לא באות לידי ביטוי בסוף החודש.


אגב, כשזה יקרה , וזה יקרה, יש לזה משמעות הרבה מעבר לכתלי הארגון,

נשים מרוויחות, יותר עצמאיות כלכלית.

נשים מרוויחות, לא תלויות באף אחד.

נשים מרוויחות פחות יספגו אלימות פיזית או מילולית מכל סוג.

נשים מרוויחות יהיה להן ליותר קל להגיד לא, לא עוד , לשים גבולות, גם בבית .

נשים מרוויחות הן בדיוק הדוגמא שהילדים שלנו צריכים- (גם הבנים) כדי שהדברים בעתיד ישתנו בקצב מהיר יותר.

ואין שום סיבה בעולם שלא!


אז להרבה ימים אופטימיים וללא חגיגות מפוקפקות, אמן!


#יוםהשכרהשווה #worklifebalance #נשיםמרוויחות #עדכוןשכר #אימוןקריירה #קאוצינג #שכרנשים #שיוויוןגבריםנשים



156 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול